מתוק מהחיים

כולם אוהבים מתוק. המח שלנו מתוכנת לאהוב מתוק עוד מרחם אימנו. מערכת העצבים שלנו מגיבה כל כך חזק למתוק, עד שאפשר לתת מי-סוכר לפגים ותינוקות לפני חיסון או בדיקת דם לצורך שיכוך כאב.הופעתם של הממתיקים המלאכותיים הראשונים מגיעה מכיוון שונה לחלוטין מאשר שימושם כיום. במלחמות העולם היה מחסור בסוכר, וזה דחף למיסחור ושימוש נרחב בסכרין (מלחמת העולם הראשונה) וסורביטול (מלחמת העולם השניה). במהלך שנים רבות חיפוש חלופה זולה וזמינה לסוכר דחפה את תעשיית הממתיקים המלאכותיים. בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת התחיל שימוש בממתיקים כחלופות לסוכר לצרכים בריאותיים. תחליפי סוכר דלי קלוריות נכנסו לשימוש במוצרי "בריאות" ומשקאות קלים. ממתיקים מסויימים הוכנסו לגומי לעיסה במטרה לשפר את בריאות השיניים. אבל עם עליית השימוש בתחליפי סוכר, עלו גם חששות לנזק בריאותי מהם. בשנת 1969 פורסמו תוצאות מחקר על עכברושים, אשר פיתחו סרטן שלפוחית השתן לאחר שהזינו אותם במנות גדולות של ציקלמאט [1]. מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) הוציא מיד צו האוסר על שימוש בציקלמאט בארה"ב. לאחר בחינה מדוקדקת, נמצא שהמחקר היה פגום מתודולוגית (נתנו לעכברושים מנות ציקלמאט עצומות; הציקלמאט היה מעורבב עם סכרין; נמצא שבמכרסמים ציקלמאט עובר מטבוליזם במנגנון אחר מאשר בבני אדם), ולכן מסקנותיו הפכו שנויות במחלוקת. מחקרים נוספים על ציקלמאט לא הצליחו לחזור על התוצאות הנ"ל, ועד היום אין עדות שציקלמאט מזיק לבני אדם. באירופה וברוב שאר העולם הציקלמאט ממשיך לשמש עד היום כממתיק מלאכותי נפוץ. אפילו ה-FDA  פרסם הודעה כבר ב-1984, כי הסיק שציקלמאט אינו מסרטן. אגב, שימושו עדיין נאסר בארה"ב מכיוון שאף אחד לא טרח לבטל את הצו שהוציא ה-FDA. כנראה לאף אחד אין אינטרס - יש עשרות ממתיקים אחרים, ולבטל את הצו כרוך במאמץ ועלות.מחקרים רבים נערכו על ממתיקים מלאכותיים ותחליפי סוכר אחרים. אמנם הסיפור של הציקלמאט לא חזר על עצמו, אך לאורך השנים שוב ושוב עלו חששות מפני השפעות שליליות על הבריאות של תחליפי הסוכר. במאמר זה אסקור את מסקנות הממצאים נכון להיום. סכרין: סכרין הוא הממתיק המלאכותי הראשון שהתגלה בעידן המודרני, והראשון שנכנס לשימוש שוטף. טעם הלוואי המתכתי שלו הגביל את שימושו, ורק כשהתחילו לערבב אותו עם ממתיקים אחרים (כגון ציקלמאט) ניתן היה לעשות בו שימוש נרחב. מחקרים שנערכו על צרכני סכרין לא מצאו עדויות ברורות לנזק בריאותי. אספרטיים: אספרטיים מורכב משתי חומצות אמינו, ומתפרק לרכיביו במעי הדק, שם הם גם נספגים לזרם הדם. חומצות האמינו הללו קיימות גם בחלבונים ממקורות נוספים בתזונה, והן משמשות את הגוף לבניית חלבונים ולמטרות נוספות. למעשה אספרטיים עצמו לא מגיע כלל למעי הגס בצריכה של כמויות הנמצאות במזון ושתיה, ולכן לא משפיע על הפלורה של המעיים. מעניין לציין מחקר על עכברושים, שהשווה 3 קבוצות עכברושים: קבוצת עכברושים שמנים שקיבלו אספרטיים; קבוצת עכברושים לא-שמנים שקיבלו אספרטיים; וקבוצת עכברושים לא-שמנים שלא קיבלו אספרטיים. דווקא העכברושים שקיבלו אספרטיים אכלו פחות קלוריות ושתו יותר מים בהשוואה לעכברושים שלא קיבלו אספרטיים. המחקר היה קטן, ובדק רק 10-12 עכברושים בכל קבוצה. כמובן, לא ניתן להסיק מסקנות ממחקר זה על ההשפעה של אספרטיים בבני אדם. מחקרים קליניים בבני אדם על אספרטיים מול סוכר לטווחים קצרים (עד מספר חודשים) הראו שאספרטיים אינו גורם לעליה במשקל, עליה ברמות סוכר בדם או שינויים מטבוליים שליליים אחרים (בניגוד לסוכר, כמובן). אסולפאם-K: אסולפאם-K נספג כולו לזרם הדם במעי הדק, ומופרש כמעט כולו בשתן ללא פירוק נוסף. לפיכך לא סביר שיש לו השפעה כלשהי על חיידקי המעי.מחקרים הראו כי אסולפאם-K אינו מעלה את הורמוני השובע ואינו משפיע על רמות אינסולין.מחקרים תצפיתיים העלו חשש לעליה במשקל ובשכיחות מחלות לב ושבץ בשימוש באסולפאם-K, אך מחקרים אלו אינם מראים קשר סיבתי אלא רק קשר נסיבתי (למשל – יתכן שאנשים שצרכו יותר ממתיק מלאכותי במחקר הם אלו שנטו לאכילת יתר והשמנה מלכתחילה, ואלו הם גורמי הסיכון האמיתיים לתחלואה.)סוכרלוז:מחקר בעכברים שפורסם ב-2017 הראה שינוי בהרכב חיידקי המעי וביטוי גבוה יותר של גנים פרו-דלקתיים בכבד של העכברים.[2]מאידך – מחקרים אחרים לא הראו השפעות בריאותיות משמעותיות בבעלי חיים או בבני אדם. במחקרים על תהליך הספיגה והפירוק של סוכרלוז בגוף עולה, כי 99% מהסוכרלוז הנצרך מופרש ללא שינוי בצואה או בשתן, כך שנראה שאינו משמש לחיידקי המעי כמקור אנרגיה ואינו מפורק על ידם, וגם לא על-ידי האדם שצרך אותו. לכן גם לא סביר שהוא משפיע בצורה כלשהי על חיידקי המעי או על גוף האדם.סטיביה וגליקוזידים של סטיביול: השימוש המסחרי הראשון בסטיביה ורכיביה כתחליף סוכר היה ביפן בשנות ה-70 של המאה הקודמת. באותה תקופה אסרו ביפן על שימוש במספר ממתיקים מלאכותיים, והמחקר על סטיביה "התפוצץ". תוך שנים ספורות הפכה יפן למעצמת סטיביה, ותוצריה שימשו במשקאות, ממתקים וגלידות. רק ב-20 השנים האחרונות "גילו" במערב את הממתיקים מבוססי סטיביה, והשימוש בהם הולך ועולה, בעיקר לנוכח היותם "טבעיים".מחקר שבדק טיפול בממתיק המופק מצמח הסטיביה כתרופה (250 מ"ג שלוש פעמים ביום למשך שנה) ב-106 סינים עם יתר לחץ דם מצא ירידות מתונות בלחץ הדם, ללא השפעה על מדדים מטבוליים בדם. [3] מטא-אנליזה של מחקרים קליניים מצא נטייה לשיפור במדדי סוכר ולחץ דם, אך סך-כל מספר הנבדקים היה קטן, ולכן לתוצאות אין חוזק סטטיסטי. [4]מחקרים אלו ואחרים לא מצאו נזק פוטנציאלי בשימוש בתוצרי סטיביה לאורך זמן. [5]פוליאולים (למשל סורביטול, קסיליטול, אריתריטול): הפוליאולים משתייכים, למעשה, למשפחת הכהלים. יש להם ערך קלורי מסויים, אבל לרוב הוא נמוך משמעותית משל סוכר. הם גם מתוקים ממנו בהרבה, כך שניתן להשתמש בכמות קטנה לקבלת טעם מתוק. הפוליאולים נספגים במידה קטנה בלבד במעי, וחלקם מפורקים ע"י חיידקי מעי. לכן תופעות הלוואי שלהם כוללות גזים ושלשול. אגב, אחד מהם – הסורביטול – אפילו משמש כתרופה לעצירות בזכות יכולתו לגרום לשלשול. הם אמנם אינם מסוכנים במינונים המקובלים, אך התופעות הלא-נעימות הללו מצמצמות את סבילותם. למשל לעיסה של מספר מסטיקים ביום המכילים ממתיקים כאלה כבר יכולה לגרום לאנשים עם מעי רגיש לתופעות הנ"ל.הדאגה העיקרית לגבי שימוש בממתיקים אלו היא השינוי שעלול להיווצר בהרכב חיידקי המעי, והחשש מגרימת "דלף" לא מבוקר של חומרים מזיקים מהמעי לזרם הדם. מחקרים קצרי טווח (7 ימים עד מס' שבועות) במספר קטן של אנשים (בודדים עד עשרות) הראו שינויים בחיידקי המעי ובחדירות המעי, אולם ממחקרים קטנים אלו לא ניתן להסיק מסקנות רחבות על כלל האוכלוסיה. בנוסף, עצם השינוי בחיידקים ובחדירות לא הוכחה כמשהו שנשאר לטווח ארוך או כמשהו מזיק כשלעצמו. [6] [7]לחלק מהפוליאולים נמצאו גם תועלות בריאותיות. קסיליטול, למשל, מדכא צמיחה של חיידקים יוצרי עששת בפה, ולכן משמש כממתיק במסטיקים "נוגדי עששת". אגב, חלק גדול מהפעילות נוגדת העששת נוצרת בכלל ע"י הגדלה בהפרשת הרוק עקב לעיסת המסטיק. [7]מלטיטול, קסיליטול ולקטיטול הם פוליאולים בעלי פעילות פרה-ביוטית, ומעודדים צמיחת חיידקי מעיים מזנים שנחשבים מועילים. איך להשתמש במידע הקיים בפועל1. צריכה בטווח הכמות היומית הסבירה (ADI – Acceptable Daily Intake)ממתיקים מלאכותיים עברו הערכה מחקרית, ועל סמך מחקרים בבעלי חיים ובני-אדם נקבעה כמות "סבירה" יומית, שמעליה לא כדאי לצרוך. פוליאולים (ממתיקים כהליים) נחשבים בטוחים לשימוש בכל כמות, אם כי בכמויות גבוהות הם עלולים לגרום תופעות לוואי במערכת העיכול (נפיחות, כאבי בטן ושלשול).2. בחירת ממתיק לפי מצב רפואי  במטופלים עם צורך בהפחתת עומס גליקמי וקלורי (כלומר פחות סוכרים ופחות קלוריות), סטיביה ותוצריה וממתיקי "אפס קלוריות" אחרים יכולים להיות עדיפים על סוכר. [3][4]במטופלים עם "מעי רגיש" (IBS) מומלץ להמעיט בפוליאולים (סורביטול, מלטיטול וכו׳). [6][7]3. אופטימיות זהירה  נכון להיום אין שום הוכחה לנזק ממשי של תחליפי סוכר, ולכן גם אין הגיון באיסור שימוש גורף או פרטני על שימוש בממתיקים מלאכותיים [8]. עם זאת, העדר קשר מובהק לסרטן או למחלות מטבוליות מבחינת כלל הממתיקים אינו שולל סיכון אפשרי שטרם הוכח מממתיק מסויים, או לתת‑קבוצות אוכלוסייה. לכן, גם אם לא הוכחו נזקים קרדיו‑וסקולריים ומיקרוביאליים, יש הצדקה לזהירות, בעיקר בצריכה גבוהה כרונית ובמטופלים עם סיכון בסיסי גבוה. [9] [10] [11] [12]שתי הנקודות הללו מדגישות את העיקרון: מומלץ להשתמש בממתיקים כתחליף לזמן מוגבל ובמינון נמוך ככל האפשר, ולא כעוגן עיקרי בתזונה.אז לסיכום – שתו בעיקר מים. אבל אם שתיתם מדי פעם "דיאט" – אין צורך להכות על חטא.

1. Price JM, Biava CG, Oser BL, Vogin EE, Steinfeld J, Ley HL. Bladder tumors in rats fed cyclohexylamine or high doses of a mixture of cyclamate and saccharin. Science. 1970 Feb 20;167(3921):1131–1132.
2. Bian X, Chi L, Gao B, Tu P, Ru H, Lu K. Gut Microbiome Response to Sucralose and Its Potential Role in Inducing Liver Inflammation in Mice. Front Physiol. 2017 Jul 24;8:487. doi: 10.3389/fphys.2017.00487. PMID: 28790923; PMCID: PMC5522834.

1. Onakpoya IJ, Heneghan CJ. Effect of the natural sweetener, steviol glycoside, on cardiovascular risk factors: a systematic review and meta-analysis of randomised clinical trials. Eur J Prev Cardiol. 2015 Dec;22(12):1575-87. 
2. Saad, Ahmad. “A Review on Potential Toxicity of Artificial Sweetners vs Safety of Stevia: A Natural Bio-Sweetner.” Journal of Biology, Agriculture and Healthcare 4 (2014): 137-147.
3. Lenhart A, Chey WD. A Systematic Review of the Effects of Polyols on Gastrointestinal Health and Irritable Bowel Syndrome. Adv Nutr. 2017 Jul 14;8(4):587-596.
4. Mäkinen, Kauko K., Gastrointestinal Disturbances Associated with the Consumption of Sugar Alcohols with Special Consideration of Xylitol: Scientific Review and Instructions for Dentists and Other Health-Care Professionals, International Journal of Dentistry, 2016, 5967907
5. Abu-Zaid A et al. The association of artificial sweeteners intake and risk of cancer: an umbrella meta-analysis. Front. Med. 12:1647178. doi: 10.3389/fmed.2025.1647178
6. Artificial sweeteners and risk of cardiovascular diseases https://www.bmj.com/content/378/bmj-2022-071204
7. Ghusn W, Naik R, Yibirin M. The Impact of Artificial Sweeteners on Human Health and Cancer Association: A Comprehensive Clinical Review. Cureus. 2023 Dec 29;15(12):e51299.
8. Suez, J., Korem, T., Zeevi, D. et al. Artificial sweeteners induce glucose intolerance by altering the gut microbiota. Nature 514, 181–186 (2014). https://doi.org/10.1038/nature13793
9. Gonçalves NG et al. Association Between Consumption of Low- and No-Calorie Artificial Sweeteners and Cognitive Decline: An 8-Year Prospective Study. Neurology. 2025 Oct 7;105(7):e214023.